משכן - בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ נ' יפרח ואח'

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש – הזוכה על החלטת כב' רשם ההוצל"פ רף נועם מיום 6.12.10 בתיק הוצל"פ 01-05082-02-0 (להלן:"תיק ההוצל"פ).

2.תיק ההוצל"פ נשוא הבקשה נפתח בשנת 2002 לצורך ביצוע שטר משכון.

המשיבים – החייבים חתמו ביום 30.11.82 על הסכם לרכישת משק מספר 65 במושב גפן ועל מנת לממן את רכישתו נזקקו להלוואה אותה קיבלו מהמבקש.

ביום 22.4.83 חתמו החייבים על הסכם הלוואה לצורך רכישת המשק לפיו הועמדה לרשותם הלוואה על סך 860,000 ₪ (להלן:"ההלוואה הראשונה").

ביום 4.9.89 חתמו החייבים על הסכם הלוואה נוסף בגובה של 33,000 ₪ (להלן: "ההלוואה השנייה").

בהתאם לנספח א' שצורף לבקשה שבפני, עסקינן בהחלטה שניתנה בבקשת כונס הנכסים לקביעת תאריך פינוי מיידי, ללא צורך במסירת הודעת פינוי.

הבקשה נדחתה ובמסגרתה נכתב, בין היתר, כי:

"בשלב זה, הנני סבור שיש להסדיר תחילה נושא ההלוואה הראשונה, ככל שהחייבים עומדים על בקשתם להעביר הדיון למשקם, וזאת בטרם ינקט הליך בלתי הפיך של פינוי הנכס. במידה ולא תוגש בקשת החייבים במועד, יפנה כונס הנכסים בבקשה נוספת להמשך הליכים בתיק".

3.המבקש טוען בבקשה שבפני כי למרות כל התגובות וההבהרות של בא כוחו בנוגע להחלטות קודמות שניתנו באשר לאי שייכות ההלוואה השנייה לחוק ההסדרים וההחלטות המאשרות את המשך ההליכים בתיק זה, לא מצא כב' הרשם לנכון לקבוע מועד פינוי חדש ובהחלטה נשוא הערעור ניתנה החלטה לפיה בטרם יינקט הליך פינוי הנכס יש לקבל החלטה אם ההלוואה הראשונה שייכת לחוק ההסדרים אם לאו.

לטענת המבקש תיק המימוש נפתח בקשר עם החוב בשתי ההלוואות ולאחר שהוכרע כי לפחות ההלוואה השנייה אינה שייכת לחוק ההסדרים, הרי ברור שאין כל מניעה לפעול בתיק המימוש, לפחות ככל הנוגע לחוב הנובע מהלוואה זו ועל כן, אין כל בסיס לדחיית הבקשה לקבוע מועד פינוי.

4.מנגד, טוענים המשיבים כי הבקשה מיותרת וטורדנית שכן הדיון נקבע לעוד זמן קצר (23.2.11). לטענת המשיבים מאז ניתנה החלטת כב' הש' שטופמן בביהמ"ש המחוזי לפיה ראש ההוצל"פ יקיים דיון בעניין הטענות בגין ההלוואה הראשונה ויתן החלטה בעניין חלות חוק ההסדרים על ההלוואה הראשונה, חלפו כשלוש וחצי שנים ולא התקיים דיון ורק בהחלטת כב' הרשם מיום 19.12.10 נקבע הדיון ליום 23.2.11.

לטענת המשיב, אין בפני ביהמ"ש כל הוכחה כי המשכון המוצא לפועל בתיק זה מתייחס להלוואה השנייה; לחייבים טענות כנגד גובה החוב בהלוואה הראשונה והשנייה; ולפני שמתקבלת החלטה לבצע הליך פינוי שהינו בלתי הפיך, יש לבדוק את הנתונים הכספיים.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים (שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 21.12.10), ובנספחים שצורפו להן ובחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי החלטת כב' הרשם מיום 6.12.10 בדין יסודה ולפיכך, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א.במסגרת פסק הדין שניתן ע"י כב' הש' יהודית שטופמן בביהמ"ש המחוזי ביום 1.5.07 (בר"ע 1169/06 – נספח ו' לבקשה) נקבע כי הערעור שהוגש על החלטת כב' ראש ההוצל"פ דלית ורד מיום 19.1.06 נדחה בנוגע להלוואה השנייה.

יצוין כי כב' הרשמת דלית ורד קבעה בנוגע להלוואה השניה כי:

"ביחס להלוואה השניה קיים מעשה בית דין נוכח החלטתה של כב' הרשמת עפרון, מכאן שהזוכה רשאי להמשיך בהליכים למימוש המשכון בגין הלוואה זו, והבקשה להעברת חוב זה למשקם נדחית".

בנוגע להלוואה הראשונה נקבע בבר"ע 1169/06 כי:

"מאחר שלדעת שני הצדדים שגתה ראש ההוצל"פ בכך שקבעה כי ההלוואה הראשונה איננה נשוא תיק ההוצל"פ, הערעור מתקבל ככל שעניינו ההלוואה הראשונה. בעניין זה יוחזר הדין לראש ההוצל"פ על מנת שיקיים דיון, בענין הטענות בגין ההלוואה הראשונה, לרבות הטענות המקדמיות, ויתן החלטתו בענין חלות חוק ההסדרים על ההלוואה הראשונה".

ב.בהחלטת כב' רשם ההוצל"פ עדי סומך מיום 24.9.09 נקבע כי אין סיבה להשהות עוד את הליך מימוש הנכס לשם גביית החוב בגין ההלוואה השנייה, במקביל לדיון בסוגיית ההלוואה הראשונה וכי לשם מתן צו פינוי יש לעתור בסעד 11 (נספח ז' לבקשה).